<h1>מחזור ויטרי סימן ק"ל</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ובהלכות גדולות הסדר כך. דכולי עלמא מיהת שיכור אסור בנשיאות כפים. מנא הני מילי א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא [תענית כ"ו ע"ב] למה נסמכה פרשת כהן לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין. ושיעור דשיכור כמה הוי רביעית חי בבת אחת. אבל מפסיק ביה או שנתן לתוכו מים כל שהו לא הוי שיכור. והני מילי רביעית דהא ביעתא ופלגא. אבל טפי מרביעית אעפ"י שהפסיק בה ונתן לתוכו מים אסור. כהן ששתה יין ועלה לדוכן ונשא ידיו פסל עבודתו. כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו. [מגילה כ"ד ע"ב] תנא בפניו ידיו ורגליו. א"ר יהושע בן לוי בהקניות לא ישא את כפיו. א"ר יוסי חיפני ובישני לא ישא כפיו. תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן ולא אנשי טבענין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. א' רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו. והא ההוא דהוה (בשיבטיה) [בשיבבותיה] דרב הונא והוה קא פריס ידיה. ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי זבלגן לא ישא כפיו ואם היה דש בעירו מותר. והא ההוא דהוה בשיבבותיה דר' יוחנן וקא פריס ידיה. ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו מותר. ר' יהודה או' אף מי שהיו ידיו צבועות סטים או קוצה לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר. [ר"ה כ"ה ע"ב] מניין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל וניתנה לי רשות לברך את ישר' אוסיף ברכה אחת משלי כגון י"י אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו'. ת"ל לא תוסיפו על הדבר. וגו'. והא הכא כיון דבריך ליה עבר (על) [ליה] זימניה וקת' דעבר. הכי במאי עסיקינן בשלא סיים. והתניא סיים. שסיים ברכה אחת. והתניא שסיים כל ברכותיו. שאני הכי כיון דאילו מתרמי ליה ציבורא אחריני הוה מברך כוליה יומא זימניה הוא. מהכא גמרי' דכהן פריס ידיה [כמה זימני] בכמה (דוכתתא) [דוכתא] ושפיר דמי. עד כאן ה"ג.
וכהן שיש בידו מומין לא ישא כפיו. בפניו ידו ורגליו לא ישא כפיו. זבלגן. אם דש בעירו מותר. ושכור לא ישא כפיו. א"ר אלעזר [ברכות ל"ב ע"ב] כל כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו. שנ' (ישעי' א') ידיכם דמים מלאו. ושנו רבותי' [שם מ' ע"א] אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן וזו היא אחת מתשע תקנות שתיקן רבן יוחנן בן זכאי. אמ' אביי [שם ל"ח ע"א] נקיטינן לשנים קורא כהנים. לאחד אין קורא כהנים. שנ' אמור להם. לשנים ולא לאחד. וכן הילכתא. ת'. והחזן קורא כהנים ולא שליח ציבור. שלא להפסיק בתפילתו. דבכולהו הילכתא או' שליח ציבור. ולשם או' חזן. וזהו שמש הכנסת. וכן דרך התלמוד לקרות המתפלל לפני התיבה שליח ציבור. ושמש הכנסת. חזן. מפי רבינו יעקב מרמרו. א"ר יהושע בן לוי מניין שהק' מתאוה לברכת כהנים. שנאמר (במדבר י"ב) ושמו את שמי על בני ישר' ואני אברכם. וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שמברך מתברך. שנ' (בראשית י"ב) ואברכה מברכיך. וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה. כה תברכו. אמור להם. ושמו את שמי. וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא כפיו. שנ' (תהלים קל"ד) שאו ידכם קדש וברכו. וחייבים כהני' לעלות לדוכן כשהשליח ציבור מתחיל ברצה. מאי מברך. א"ר זירא א' רב חסדא ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר (קב"ו) [קדשנו] בקדושתו של אהרן [וצונו] לברך [את] עמו ישראל באהבה. וכשהוא עוקר את רגליו ומחזיר פניו כנגד לב הציבור לברך אותם מה הוא אומ' יהי' רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותי' שתהא הברכה הזאת שצויתה לברך עמך ישר' באהבה כפרה וסליחה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. ת. א' רב הונא [ירושלמי ברכות פ"א ה"א] מי שרואה הכהנים נושאי' את כפיהם שחרית צריך לברך בברכה ראשונה. ברכו י"י מלאכיו. שנייה. ברכו י"י כל צבאיו. שלישית ברכו י"י כל מעשיו. במוסף בברכה ראשונה או' שיר המעלות הנה ברכו את י"י. שנייה שאו ידכם קדש וברכו את י"י. שלישית. יברכך י"י מציון וגו'. ואם היו ד' תפילו' חוזר תליתאי בקדמיתא ורביעתא בתנייתא. הכי הוא באילו נאמרין. בסוט'. (ובמוספי דשבת) [במנחתא דתעניתא] מה הוא או' א' רב אסי בר יעקב אם עונינו ענו בנו י"י עשה למען שמך. ת. וכשהוא מתחיל לברך את הציבור כורעים הציבור על ברכיהם ומבליעין מקראות הללו בקולו. כשהוא או' יברכך. הם אומרי' יברכך י"י מציון עושה שמים וארץ. י"י. י"י אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. וישמרך, שמריני (י"י) [אל] כי חסיתי בך. והם עונים אמן. יאר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. י"י. י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. פניו. פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני. אליך. אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. ויחנך. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל י"י אלהינו עד שיחננו. אמן. ישא. ישא ברכה מאת י"י וצדקה מאלהי ישעו. י"י. י"י חנינו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה. פניו. י"י אל תסתר פניך ממני כי עני ואביון אני. אליך אליך י"י נפשי אשא. וישם. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. לך. לך י"י הגדולה והגבור' והתפארת והנצח וההוד. שלום. שלום שלום לרחוק ולקרוב אמ' י"י ורפאתיו. אמן.
